מה יש לה?

פורסם: 16/09/2012 ב-טיול באלסקה, משפחה
תגים:

מה יש בה? באמת כל כך מיוחדת? יוצאת דופן?

השאלות האלה רדפו אותי 3 שבועות. האם אני סתם משכנע את עצמי שיש כאן משהו אחר? מה שונה כאן באלסקה בהשוואה לאירופה, למשל?

זה לא רק הנופים. הנופים מהממים בכל כך הרבה מקומות. אירופה אולי יותר יפה אפילו, יותר מצוירת, יותר גלויה, יותר מעודנת. כמו כלום.

אין לי תשובה מנצחת. ההרגשה היא הקובעת בסופו של דבר והיא מורכבת מאוסף נקודות סובייקטיבי.

מה יש בה? כל כך הרבה צבעים. כל כך הרבה יופי

הדרך. נסענו לקצה העולם. מעל 24 שעות בדרכים. הראש עובר מסע יוצא דופן שכבר בדרך מכניס אותך למוד אחר לחלוטין ממה שאתה רגיל.

הפראיות. המדינה הענקית הזאת, הגדולה פי 2 מהבאה אחריה בגודל באמריקה (טקסס), כמעט ואינה מיושבת. פחות ממיליון איש על שטח שהוא אולי כמעט פי 80 בגודלו ממדינת ישראל. אינספור נקודות בלתי נגישות, שטחים עצומים שלא נגעו בהם, לא סללו אותם, לא פיתחו אותם. ילידים ומקומיים שעדין מתקיימים בצורה הבסיסית ביותר, מציד. לא כי בא להם – זו הדרך הפשוטה ביותר וההגיונית ביותר עבורם.

חיות הבר – זה לא ספארי. לא תיתקלו בעדרים של חיות שיקפצו עליכם כל שנייה על הכבישים. אבל הן שם. אתה מודע בכל רגע לקיומן המוחשי מאד של חיות הבר. המתח התמידי של מפגש שיכול להתרחש בכל רגע אופף אותך כל הזמן. אם אתה גם צמא למפגשים האלה אתה מוצא את עצמך מוציא אינסוף אנרגיות בסריקה תמידית של צידי הדרך. זה משתלם. המפגשים נוצרים והם הופכים להיילייט אמיתי. ביבשה, בים וגם באוויר.

המרחבים – בעונה העמוסה ביותר, בחודשי הקיץ, לא פעם ולא פעמיים תימצאו את עצמכם נוסעים על הכבישים הראשיים באלסקה (ואין הרבה כאלה) די לבד. אף רכב לא יופיע במראה מאחוריכים הרבה זמן. לא תיתקלו בתורים מייאשים, סביר להניח שלרוב לא תהיה לכם בעייה למצוא מקום לינה. חוויה אדירה ליסוע בעונת השיא ולהרגיש קצת בודד בשטח.

הבדידות – כשאתה מחוץ לאחת הערים אתה מרגיש שיש לך הרבה ספייס. נראה שמי שבא לאלסקה לא מחפש את החברה אלא רוצה בעיקר להיות עם עצמו, עם משפחתו, עם הטבע. בישובים בקושי רואים את הבתים. הרחובות נמצאים במרחקים של מאות מטרים זה מזה ומובילים לתוך "הסבך", דרכי עפר שאתה מניח שבקצה שלהם יושבים הבתים, איפושהו. רק תיבות הדואר על הכביש הראשי מרמזות על זה. כבישים הנמצאים עשרות מייל ויותר ממרכזי אספקה סבירים, שלאורכם מתגוררים תושבים "בלתי נראים" המקיפים את עצמם בשלטי אזהרה נגד חדירה לפרטיות. ברור שכל יציאה שלהם לציביליזציה כלשהיא כרוכה במסע ארוך ושעות של נסיעה לפעמים.

הניגוד המוחלט הזה בין המקום הכל כך פראי הזה לבין העובדה שבסופו של דבר אתה באמריקה הגדולה והנוחה שיש בה הכל, מסחרר ומבלבל כל הזמן.

במהלך ההכנות קראתי כמה וכמה "התבכיינויות" על אלסקה. היום זה משהו שמעלה לי חיוך. אנחנו נועדנו לאלסקה וידענו את זה מהתחלה. זה היה כמו מפגש בין חברים ותיקים שמעולם לא ניפגשו. יחד עם זה אין ספק שמזג האוויר הוא מרכיב משמעותי בחוויה. בשלושה שבועות חווינו יומיים רצופים של גשם בלתי פוסק ומעבר לזה שמש, חמימות או סתם עננים, טיפטופים וקרירות נעימה. גם בשיא הגשם והערפילים לא הפסקנו לחייך. כל מזג אוויר הביא איתו מראה חדש ויפה. מצד שני אם יורד גשם שבוע שלם אולי מגיע הרגע שאתה הופך מתוסכל ועוין קצת. לנו היה מזל ויחד עם זה הסקרנות לראות את הסתו, האביב, וכן, גם את החורף המאיים – מלווה אותנו כל הזמן.

כבר מתגעגעים. כל היופי הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s