של נעליך…

פורסם: 31/01/2014 ב-ריצה

בעולם האופניים נושא הציוד הוא מורכב. יש הרבה דברים להצטייד בהם. זה גם אחד מהאלמנטים הממכרים ביותר בענף הרכיבה; הצורך להצטייד, הצורך שהציוד שלך יהיה תקין כל הזמן, הצורך לשפר את הציוד שלך, כי משום מה מהר מאד הציוד שיש לך כבר לא מספק. יש שקוראים לזה "שידרוגיטיס". שם של מחלה.

Image

השידרוגיטיס של מנחם

בהערכה גסה ולא מחייבת הייתי אומר שהוצאתי כנראה עשרות אלפי שקלים על ציוד הסובב את עולם האופניים.  אני לא חושב שאני מצטער על שקל אחד שכזה, אבל בשלב כלשהו, זה הופך למתיש וגם מדכא. בעולם שהמשאבים שלנו לא מוגבלים זה אולי פחות מציק, אבל אני עוד לא הגעתי לעולם הזה. כנראה שבשלב המתקדם שלי הצלחתי להגיע למקום שבאמת לא שאפתי לטוב ממנו. זו זכורה לי כתקופה מאד נעימה, כשבאמת אפשר היה להתרכז רק ברכיבות עצמן. לא הזיזו לי שריטות על השלדה, חריקות, צמיגים שחוקים קצת. מתקנים רק את מה שממש ממש מחוייב המציאות. לא סבלתי כבר לשמוע ולהשתתף בשיחות ציוד אינסופיות ברכיבה.

בריצה נכנסתי ישר לשלב הזה.

זה לא שאני לא אוהב ציוד. חשוב לי לבחור את מה שהכי מתאים לי ואני מקדיש לזה קצת זמן ומחקר. עדין מתענג קצת על פתיחת קופסת הנעלים שהגיעה בדואר. על ריח הנעלים החדשות רגע לפני שמתחילות לטעום את האדמה. אבל בזה זה נגמר. בריצה כמות הציוד שאתה ממש צריך היא ממש קטנה. נעלים ו…זהו.

Image

ציוד ריצה. העיקר – הנעליים

באופניים זה אולי גם נראה כך בהתחלה. צריך רק אופניים, לא? אבל מהר מאד, עם הפעילות, מגלים גם את הצורך הבלתי נמנע בארסנל שלם של ציוד נלווה: פנימיות ספייר, כלים שונים, תיקים, ביגוד….זה הולך ומתארך.

היום, כמעט שנה וחצי בתוך הריצה ואני עדין חושב שצריך רק נעלים. זה לא שרצים עירומים, אבל מכנסים קצרים נוחים יש לכל אחד כמעט בבית וכן חולצה וגרביים. כשתרצו להשקיע קצת יותר בעצמכם, אם תתפרעו, זה יגמר בעיקר בחולצת ריצה מנדפת ומכנסי ריצה יעודיים. לא תוספות שמכבידות על התקציב בצורה קיצונית, בצרכנות נבונה.

כשמדברים על ציוד ומדברים על צרכנות נבונה אי אפשר שלא לדבר על רן פרגמין. חבר פייסבוקי בעיקר, מעולם האופניים, הניחן בהיכרות פנומנלית עם האינטרנט ומבוכיו ובנוסף מצוייד ביכולת חקירה ונבירה לפרטים הקטנים ביותר של התחומים שמעניינים אותו. איש אשכולות של ממש. אם אני אוהב ציוד, אז רן, בניגוד אלי, ממש אוהב ציוד (אבל ממש!). רן משתדל להעלות מהידע שלו בבלוג הנקרא "ציידת" ומכסה שם תחומים שונים, עיקרם ריצה והנעלת ילדים מינימלית, ובנוסף צרכנות אינטרנט ועוד ציוד מפה ומשם. כל המידע מובא בצורה רהוטה ומפורטת.

כמות הידע שרכשתי מתוך הבלוג שלו היא מדהימה. זאת היתה טירונות הידע שלי בכניסה לעולם הריצה. ככה גם התוודעתי לנושא ההנעלה המינימלית ולקבוצה המצוינת "נולדנו לרוץ" בפייסבוק.

הדיונים בקבוצת "נולדנו לרוץ" עוררו בי המון סקרנות לנושא. הנימוקים נשמעו הגיוניים, אבל היה משהו שהעלה בי חשש שמדובר בטרנד המונע מהגלים שעורר הספר, אולי המפורסם בעולם הריצה המודרני, Born To Run.

מצוייד בידע הצרכני מהבלוג של רן וכמה המלצות לזוגות נעלים, יצאתי לצוד לי דיל.

Image

כתום. רמז להמשך…

הזוג הראשון שרכשתי בעולם המינימלי בחנות המיתולוגית Running Warehouse היה Brooks Pure Connect כתומות ומהממות. Brooks  הרגישו לי קרקע בטוחה בעקבות הזוג הראשון שלי Brooks Ghost 5 שהעלימו לי כאב ברכים נוראי שנוצר בעקבות נעלי סוקוני לא מתאימות שנעלתי בתחילה.

אחד מהפרמטרים המשמעותיים הקובעים את מינימליות הנעל הוא השיפוע בין העקב לאצבעות הרגלים. אין לי ממש מושג איך מודדים את זה בדיוק (הרי הנעל תמיד קצת קעורה). ככל שהשיפוע (Drop) נמוך יותר, כך גם המינימליות קיצונית יותר, עד לדרופ 0 המיוחל (או שלא) המביא אותך אל סף הריצה היחפה, הטבעית ביותר.

Image

לא רציתי להגזים בכלל, רק לבדוק את הטרנד. ה-Pure הן בעלות דרופ של כ-6מ"מ, שנחשב אולי קצה הגבול המינימלי. כבר כשהוצאתי אותן מהקופסא הבנתי שמדובר בחיה מאד משונה. באמת "אין הרבה מאד נעל" בנעלים האלה. הכל מאד דקיק והסוליה, נראית עדינה מאד, כולל רווחים ("חורים") בתצורה שלה בהם רואים ממש את תחתית הנעל. תחושת הנעילה גם היא מאד משונה. מדובר בנעלים צרות למדי, עם תחושת סוליה….איך נאמר, מינימלית.

Image

"חורים" בסוליה

לא ציפיתי להרגיש משהו שונה בריצה, עדין התייחסתי לכל העניין כאיזשהו גימיק, אבל כמה שטעיתי. קשה לי לתרגם תחושות כאלה למילים אבל ההבדל היה עצום. הסוליה יצרה תחושת קלילות, קפיציות, ריחוף כמעט. שלא תטעו, נעלים מינמליסטיות אין משמעותן ש"אין סוליה". אמנם לרוב, הסוליה דקה יותר ויש פחות שיכוך – אבל כשעולים על אבנים ושאר חפצים בכביש או בשטח – זה לא כואב – יש תחושת קרקע. והתחושה הזאת, למי שאוהב, אני מניח, היא מצוינת. במקום בום בום בום של סוליות משככות ואימתניות, מתגלה עולם מלא של קרקע. אם הייתי פלצן הייתי קורא לזה חיבור לקרקע.

ברגע הזה הבנתי מה הפריע לי בנעלים המסורתיות. החלק המשמעותי ביותר נובע מהדרופ הגבוה. לאחד כמוני, שמעולם לא רכש ידע בסגנון ריצה וכנראה נוחת בכבדות על החלק האחורי של הרגל, מכות העקב בקרקע מוחשיות ומורגשות בדרופ גבוה בו החלק האחורי עבה יותר ובקלות נוטה לפגוש קודם את הקרקע. ב-Pure המנימליסטיות יותר, הנעל לא תומכת בנחיתה על העקב ותחושת הריצה לכיוון החלק הקדמי של כף הרגל נעים יותר. תחושת שחרור.

חשוב לזכור – השינוי הזה במנח הריצה חייב להתבצע בצורה הדרגתית. חייבים לבצע את המעבר לנעל מינימליסטית במקביל לנעל רגילה, עם עליה איטית מאד בקילומטראז'. זה אמנם נעים מאד לרגל אולי, אבל השוני הזה דורש הסתגלות פיזיולוגית שבמידה ואינה מבוצעת בצורה הדרגתית עלולה לגרום לפציעות לא נעימות – ראו הוזהרתם. אי לכך, אני המשכתי לרוץ לסירוגין עם הברוקס הקודמות שלי.

מספר חודשים לאחר מכן, הרגשתי מוכן לעבור בצורה מלאה לנעלים מינימליסטיות. שוב מצוד קצר על דיל מתאים וניתקלתי במותג ששמעתי עליו לראשונה בבלוג של רן, ציידת: Inov-8 (נהגה כמו Innovate). המטרה היתה נעל קצת יותר ורסטילית שאוכל לרדת איתה גם לדרכי עפר. שטח רך.

Image

אהבה…לא ממבט ראשון

ה-Terrafly 303 לא היו אהבה ממבט ראשון או נעילה ראשונה. הן שיחקו אותה קשות להשגה. יחסית לקפיציות של ה-Pure ההרגשה הראשונית בהליכה היתה קצת קשיחה ומנוונת. הנעל גם הרגישה יותר שטוחה למרות שמדובר בדרופ זהה של 6מ"מ.

אבל…הרומן שהחל לאחר הריצה הראשונה היה סוחף וחסר מעצורים. לא יודע איך להסביר את זה אבל הטרפליי האלה מפנקות ברמה שלא הכרתי. אני, שמעולם לא נתתי דעתי על נוחות של נעלים – הבנתי פתאום מה זה נעל נוחה. בניגוד ל-Pure, הצרות במבנה, מה שבהחלט יכול להציק במקרה של כף רגל רחבה, ל-Terrafly יש תא בהונות מרווח להדהים ונוחות כללית ללא שיעור. בעיקרון, התחלתי ללכת עם הנעלים האלה כל הזמן, רצתי איתן את המרתון ודי הפסקתי לבצע רוטציה קבועה עם ה-Pure. ללא ספק, הנעלים הנוחות בעולם (בשבילי).

אחרי לפחות 600 ק"מ הנעלים לא הראו סימני שחיקה, מלבד בנקודות מסויימות בשולי הסוליה באזור העקב, מה שנראה כאפקט של מבנה הצעד שלי, כלומר ירידה או שפשוף אגרסיבי יותר בחלק הרגל הזה. מה שכן, עם התחלת הירידה לריצות שטח, כשפצחתי ברוב התלהבותי בריצת הארד-קור במיטב הסינגלים של פארק קנדה, הידועים גם בסלעים חסרי רחמים, התגלתה החולשה של ה-Terrafly. כזכור, הנעל מוגדרת כמתאימה לשטח "רך". חלק הנעל העליון, עשוי בד רך למדי, דק ועדין יחסית. עמיד בקילומטראז', לא עמיד במפגש עם סלעים.

Image

שחיקה, רק בקצה הסוליה

התוצאה היתה שיפשוף אכזרי וחורים. הרופאים עדין נלחמים על חייהן בניסיונות השתלה של פאצ'ים כאלה או אחרים, אבל יכול להיות שהן יפלו לתרדמת. בינתיים אני כבר מסתגל לדיל הבא שמצאתי – Inov-8 Trailroc 235, נעל שטח פר אקסלנס, עם דרופ 0 אולטימטיבי הפעם. נקווה לאושר גדול לא פחות.

Image

הפגיעה היתה אכזרית – לא מתאימות לשטח אגרסיבי. לכל השאר – נעלים מדהימות

הערה לסיכום: זה הזוג השלישי שלי שנרכש בחו"ל. לצערי, פערי המחירים בין ארה"ב לישראל הם אימתניים. צמצום המיסוי עד 75$ ויכולת "מדידה" וירטואלית באמצעות Shoefitr (יש לכל נעל ב-Running Warehouse) מיזערו את הסיכונים ברכישה מרוחקת. עד כה שלוש משלוש הצלחות (100%) וכל זוג בכ-300ש"ח ומטה.

There's a new lime in town - Trailroc 235

There's a new lime in town – Trailroc 235

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s