Into The Wild

מפרץ ה-Turnagain, דרומית לאנקורג' בואכה חצי האי קינאי

הרגע בו יצאנו את פתח החניון באנקורג' כשפנינו דרומה לחצי האי הקינאי הוא רגע מדוייק של אושר רב שמילא אותי. הנסיעה דרומה על ה-Seward Highway היתה התגלגלות של ציפייה, בעצם ההכרה שלא רק שנחתנו באלסקה אנחנו גם יוצאים אליה ממש עכשיו. אנקורג' עצמה, למרות פשטותה, הבנייה הנמוכה, מרגישה עירונית מדי, אמריקאית מדי, כל מה שנימצא בניגוד גמור לסיבה אליה יצאנו לדרך הזאת. אבל טוב שהיא קיימת.

והטבע לא מגיע בטיפטוף. לפתע פתאום הכביש ניצמד לחוף ואתם נוסעים לאורכו של מפרץ ה-Turnagain. כמה פעמים הסתכלתי על צורתו המאורכת במפה וניסיתי לדמיין איך זה יראה כשניסע שם? כמו תמיד, התמונה שבראש שונה מאד מהמציאות. המים במפרץ נוצצים, ההרים ממול מצויירים בכתמי שלג (קרח בעצם) וכל טיפת קרקע מכוסה ביערות עצומים על מדרונות תלולים. זאת אלסקה. לכאורה תמונה אחת אבל היא חוזרת בעוד ועוד צורות, מראה שלא מעייף אותך לרגע ותמיד מגלים בו משהו חדש, עוצר נשימה או מרגיע. השלווה של להיות במרחבים האלה, להרגיש אורח ורק להתבונן, תופשת אותך מהר מאד ואתה רק מרגיש צורך להשתתק, לא להפריע למראה הזה.

נחמד לנו כאן. לא רוצים לזוז מהיופי הזה. שפל במפרץ

אנקורג' קיבלה אותנו בגשם אבל ביום הזה שיצאנו אל חצי האי קינאי,השמים היו כחולים ויפים והמון עננים מצויירים רק שיפרו את התמונה. מזג האוויר הוא עניין של מזל, אבל אנחנו קיבלנו הכל באהבה, טיפות, עננים קלים, עננים כבדים, רוח וכמובן שמש חמימה. לכל מזג אוויר יש את היופי שלו ולא הצטערנו על כלום.

לאורך המפרץ יש נקודות עצירה נהדרות שמאפשרות גלישה לחוף והתבוננות. ה-Beluga point המפורסמת ואחרות. המפרץ נמצא בשפל הרבה זמן מהיום וממש רואים את נסיגת הים שמשאיר אחריו חול בוצי וטובעני. פעמיים ביום מגיעה הגאות בצורת גל מפתיע. אפשר לדעת בדיוק את זמני הגאות אבל כשאתה נמצא בתנועה קדימה עם מסלול מוגדר ותחנות להגיע, אין זמן לחכות לה.

Beluga point. לא סביר שתיראו שם כזה אבל מי יודע

אנחנו מתמהמהים בנסיעה, מתלהבים מהכל וכשמגיעים לתחנה הראשונה שלנו, הפלגה לקרחון Portage, מגלים שפיספנו את הספינה האחרונה שיוצאת ב-16:30, ממש בכמה דקות. לא נורא, החזרה מחצי האי היא באותה דרך, יש הזדמנות נוספת בחזור.

ממשיכים למנהרה הארוכה באמריקה, הכביש היחיד המוביל ל-Whittier. המנהרה חד כיוונית וכל חצי שעה מאפשרים לכיוון אחר לעבור. מדי פעם גם עוברת שם הרכבת. הנסיעה במנהרה קצת מפחידה עם הקראוון. הכביש צר, המנהרה ארוכה, התאורה חלשה יחסית ופסי הרכבת "מרדרדים" מדי פעם את גלגלי הרכב. זו חוויה נחמדה וכדאי להתמקד בה כי ביישוב עצמו אין הרבה מה לעשות, אבל לא צריך הרבה: טיול קל בנמל העמוס ספינות קטנות, קצת חנויות מזכרות וכמו שימשיך להיות במשך כל הטיול, מראות שלא מפסיקים לרגש.

האור בקצה המנהרה שמגיעה ל-Whittier. בנאלי אבל מתאים בול

מתחילים גם להבין את התופעה של הסירות המתניידות; כמו שבארץ תראו אופניים נישאים לרוב על המכוניות בדרכם לשבילים שונים ואתרי נופש, באלסקה המכוניות מושכות אחריהן סירות. קטנות, בינוניות וגם גדולות. במקומות רבים יש חניונים גדולים בהם נישארות הסירות על הטריילרים שלהן ובעליהן נעלמים ל"השד יודע לאן", כנראה מדובר פשוט באזורי איחסון. הסירה היא כלי בלתי ניפרד מתושבי אלסקה ומשמשת בעיקר לדיג וסתם מה שניקרא recreation.

אנחנו בדרך לאגם הקינאי ולחניון ה-Quartz Creek עליו יש המלצה משובחת בספר של נטע דגני. משמח להגיע לחניון המוזמן מראש, לראות את השלט המבשר עליו כמלא ובכל זאת להגיע בדיוק לשטח החנייה שבחרנו במחשב כשהשם שלנו מתנוסס עליו והוא מחכה רק לנו. מה יש לומר, אמריקה. כמו שכבר ניכתב, מדובר בחניון השייך לרשות היערות ובדומה לאחרים כאלה הוא אכן נחמד וכיפי. מצד אחד ה"נחל", ה-Creek. מצד שני האגם. באלסקה אינספור Creeks. כל קריק כזה גדול בדרך כלל מנהר הירדן שלנו ולכל קריק יש גם שם. חניון קראוונים שמכבד את עצמו דואג ל"היצמד" לקריק ולאמץ לעצמו את שם הנחל. כך ה-Quartz Creek campground ואחרים.

נהנים מחנייה "פראית" למדי ללא חיבורים, פינה שקטה ומיוערת, מדורה ראשונה ומנגל ראשון. לא שמנו לב אבל הטיול ממש התחיל כנראה.

רכבת אלסקה מגיעה ל-Whittier. המסילה עוברת במקומות מדהימים בכל מקום שפגשנו בה

לילה ראשון וחניונים בכלל

אחת ההתלבטויות שלי היתה איפה לבלות את הלילה הראשון עם הקראוון. בלחץ המחשבה על זה שאנחנו נוסעים ב"עונה הבוערת" ניסיתי להזמין מראש כמה שיותר חניונים ללינה בקראוון. הלילה הראשון הוא משמעותי כיוון שזו ההזדמנות הראשונה לוודא שכל המערכות פועלות כמו שצריך לפני שמתרחקים מחברת ההשכרה לתוך הטיול. אם משהו חיוני לא תקין יהיה הרבה יותר קל לטפל בזה ע"י קפיצה לחברה מאשר להשתמש בשרותי החירום שלהם. אי לכך ההמלצה בדרך כלל היא לישון בעיר ההשכרה. אני לעומת זאת, עם קוצים בתחת, והיה לי ברור שאחרי 24 שעות בעיר אני כבר אתחרפן מרוב רצון לצאת אל הטבע, into the wild. בכל זאת החלטתי להזמין מקום בחניון בתוך אנקורג' וללכת על בטוח.

כמה דברים על זה – ראשית, לנו זו היתה החלטה מצוינת. זה היום הראשון המלא באלסקה והג'ט לג עדין בעיצומו. אתם אחרי שנת לילה קצרה כנראה, שעות ארוכות של קבלת ובדיקת הקראוון ועוד שעות ארוכות ומתישות בהצטיידות. הגענו לסוף היום באפיסת כוחות מוחלטת ובירכנו על זה שלא צריך ליסוע יותר מדי למקום הלינה.

Ship Creek Campground. חניון נחמד

מעבר לזה – החניונים באנקורג' מאד יקרים, אבל בכל מקרה חניונים פרטיים באלסקה הם יקרים. לחיבורים מלאים תידרשו לשלם 40-50$ ללילה בעונת הקיץ. אלו המחירים שאנחנו ניתקלנו בהם. השתדלתי לבחור חניון שיהיה ירוק עד כמה שניתן ולא יסבול מעודף אורבניות. לאחר קריאה של כמה אפשרויות (ואין יותר מדי באנקורג' ממש) החלטתי לנסות את חניון Ship Creek. החלטה מאד מוצלחת. החניון נימצא קרוב מאד למרכז העיר אבל יחד עם זאת במקום שקט וירוק להפליא. המקום נעים מאד ויש בו את כל השרותים הסטנדרטיים וחיבורים מלאים. מחירו היה 49$, הגבוה ביותר ששולם באלסקה, אבל העברנו שני לילות נעימים במקום, אחד בהתחלה ואחד בסוף. כדאי לדעת שלא ניתן להדליק מדורות בתוך השטח העירוני של אנקורג' כך שאם מתכננים לעשות מדורת פרידה בסוף הטיול זה חייב להיות בחניון מחוץ לעיר.

על חניוני אלסקה: החניון באנקורג' היה יותר מחצי ריק ולאט לאט הבנו שלפחות בזמן שאנחנו נימצאנו באלסקה אין כמעט בעייה של מקום בחניונים. למעשה רוב ההזמנות היו מיותרות אם כי לא תמיד אפשר לדעת. ובכל זאת, יש שלושה סוגים של חניונים: פרטיים, שייכים לרשות ציבורית כלשהיא כמו המדינה או שרות היערות והסוג השלישי: "דו­רי דורי", לינה בשטח הפראי, במקום שלא כתוב בו שאסור לחנות בלילה.

לישון בר בשטח זו תמיד אופצייה ויש מקומות שזה ממש כיף לעשות את זה. לא בחניונים של מרכזי קניות למשל. החניונים הציבוריים הם היפים ביותר. הם יושבים על קרקע ציבורית כמו יער לאומי ומאורגנים כך שלכל קראוון פינה פרטית משלו מוקפת יער ומבודדת למדי. החניונים האלה יושבים במקומות הכי יפים והם מדהימים בדרך כלל ומספקים את החוויה המושלמת ללינת לילה. בחניונים האלה אין בדרך כלל חיבורים, לפעמים יש תחנת ריקון (dump station) שמאפשרת להביא את הקראוון למצב מושלם (ג'ורה מרוקנת, מי שתייה מלאים). לחניונים האלה יש את הביקוש הכי גדול ובסופי שבוע הרבה מהם מוזמנים מראש ודי קשה למצוא מקום פנוי. אנחנו למשל הזמנו מראש שני לילות ב-Quartz Creek Campground קרוב לאגם קינאי והחניון היה מלא לגמרי בשניהם. לעומת זאת באמצע השבוע ניכנסנו לחניון מדהים אחר על אגם הקינאי ללא הזמנה והיינו כמעט לבד. המחיר בחניונים כאלה הוא כ-18$ אותם משלשלים במעטפה מיוחדת לתוך עמדת תשלום הנימצאת בכניסה. בשביל זה צריך תמיד להצטייד בכסף מזומן. את התשלום יש לבצע חצי שעה לאחר הכניסה לחניון אחרת עלולים לקבל דו"ח. בדרך כלל לכל חניון יש אחראי (host), שגר במקום ודואג לבצע בדיקה ולאכוף את החוקים שצריך לשמור.

עמדה לתשלום עצמאי בחניון יער על אגם הקינאי

החניונים הפרטיים כאמור הם היקרים ביותר. בדרך כלל לא מדובר במקומות מרנינים. זה עסק כלכלי. יש שטח אדמה מוגבל, שלא כמו ביערות העצומים, והמטרה לדחוס כמה שיותר קראוונים על השטח הזה. מקומות החנייה צמודים, ללא פרטיות (אלא אם החניון די ריק). הרבה פעמים יש נחל צמוד אז אפשר לבקש מקום "creek side" כדי לשפר את איכות החנייה. מה שכן יש במקום שרותים הכרחיים כמו כביסה ואינטרנט (אם אתם ממש לא מצליחים להיתנתק מהמייל) או פחות הכרחיים כמו שרותים ומקלחות. אנחנו היינו חייבים לכבס בקצב ככה שנאלצנו מדי כמה ימים לחנות בחניון פרטי כדי לצמצם את מלאי הכביסה המלוכלכת שאיים להציף לנו את שטח המחייה המצומצם ממילא. גם קליטת טלפון סלולרי זמינה יותר בחניונים הפרטיים ואינה קיימת בחניונים הנידחים, ה"פראיים" יותר, הנמצאים בלב הטבע.

אין ממש שום סיבה מעשית לבלות בחניון פרטי עם חיבורים מלאים כל הזמן. בעינינו זה היה מיותר למדי. גילינו שעם בקרת מים טובה אפשר לבלות גם שני לילות ללא מילוי מחדש, אפשר לדלג על מקלחת כל כמה לילות, סך הכל מדובר בקיץ נעים באלסקה, ולא בסאונה של מישור החוף המהביל הישראלי. החשמל היחיד הנידרש בדרך כלל הוא תאורה ולזה המצבר של הרכב מספיק בהחלט לכל הערב בלי בעיית התרוקנות. לבישול במיקרו אפשר להפעיל את הגנרטור לכמה דקות לפני "שעת השקט" (בד"כ 10 בלילה). החימום, שעבד אצלנו לא מעט בלילות (כן, כאלה אנחנו, מפונקים בנושא הרגישות לקור), פועל מצויין גם ללא חשמל ייעודי. גם המחשב, הנידרש להקרנת סרטים ודברים נוספים, יכול לעבוד באמצעות ממיר משקע המצת (12V) לזרם חילופין. פריט הכרחי שניתן להשאיל מחברת ההשכרה (תמורת תשלום נוסף) או להביא מהארץ. אפשר כמובן לטעון באותה צורה את הטלפונים הסלולריים, אייפוד וכד'. במהלך היום תמיד אפשר להיכנס לחניון פרטי ולהשתמש בשרותי הריקון ומילוי המים תמורת תשלום סביר (8-10$). זה לא עניין של חיסכון רק, פשוט הרבה יותר כיף לישון בפינות המופלאות שיש בהן חניונים חסרי חיבורים.

ברבים מחניוני היער תיתקלו במשאבות המים הידניות, הכאילו עתיקות. הן עובדות ויוצאים מהן אחלה מים

הצטיידות

יש לכם כבר את הקראוון ביד, אלסקה האמיתית סוף סוף במרחק נגיעה ובמקום לצאת אל המרחבים המדהימים אתם נאלצים לעצור להצטיידות באחת ממפלצות הצרכנות האמריקאיות. אנחנו בחרנו בוול מארט, הקרוב לחברת ההשכרה.

זו אמנם תזכורת מעניינת אחרי איזה 12 שנה שלא הייתי באמריקה, לראות שוב את אפשרויות הרכישה הבלתי  מוגבלות שיש בארץ הענקית הזאת אבל מהר מאד אני מגיע לאפיסת כוחות וכך היה בכל ביקור נוסף שעשינו בסופרמרקט להצטיידות המשך. הכי כדאי לבוא עם רשימה מאורגנת מראש, אבל גם זה לא ממש יקל. מול כל מצרך אתם נאלצים להתמודד עם אינספור מותגים המציעים אותו, כאשר בניגוד לארץ, בה התרגלתם לצרוך דברים מאד ספציפיים, כאן אתם נידרשים להיכרות חדשה עם רוב המותגים ולהתלבטות האינסופית מה לבחור. עשרות סוגי עוגיות, רטבים לפסטה, בשרים ועד ועוד ועוד. כמעט כל מחירי המזון יקרים יותר מבישראל. משמעותית בדרך כלל. קחו בחשבון שכמעט כל דבר נידרש בהובלה יקרה מאד לאלסקה. מעט מאד דברים קיימים מקומית. למשל, במשך 3 שבועות לא ראינו שום שדה חקלאי, רק יערות הרריים ופה ושם מגרשי גולף. כל הירקות והפירות מגיעים מרחוק וזה מתבטא במחיר.

התעלומה האמיתית היא איך זה שבמדינה שחיים בה בסך הכל פחות ממיליון איש יש כמה וכמה מרכזי הצטיידות ענקיים שגדולים מכל מה שאנחנו מורגלים כאן בישראל. לא ברור איזה זה מסתדר כלכלית להחזיק את כל העסקים האלה, אבל אין שום בעייה להגיע לעיר קטנה ולמצוא וול מארט ענק אחד ומצידו השני של הכביש המתחרה Fred Meyer במרכז לא פחות גדול.

אין כמו להעביר את הנסיעה בקצת שינה טובה בשלל תנוחות

המלצה חשובה שקראנו היתה להשתמש במי שתייה מבקבוקים. פשוט, לא תמיד ברור מה עבר על מיכלי הקראוון ואיזה מים ניכנסו לשם, למרות האזהרות וההדגשים על מילוי מי שתייה בלבד. מה שכן, מי השתייה בברזים של אלסקה היו ממש בסדר מבחינתנו ולכן מלבד הצטיידות ראשונית בכמה בקבוקי גלון ובקבוקים קטנים לטיולים, הקפדנו למלא שוב ושוב את אותם הבקבוקים מהברזים הרגילים. סוג שתייה נוסף הוא כמובן הבירה של הערב. הקפידו לא לשתות בכלל קרוב לזמן נהיגה. האזהרות חמורות ואתם בטח לא רוצים לקלקל טיול ניפלא בהסתבכות עם רשויות החוק המקומיות. משקאות אלכוהולים נימכרים בניפרד בכל סופר במתחם המיועד רק לכך. אין כמו לשתות תמיד את הבירה המקומית. הבירה הנפוצה באלסקה היא של Alaskan. בירה בשלל סוגים בעלי שמות מפתים ותוויות צבעוניות. מאד מתאים להלך הרוח האלסקי לדעתי. אם אתם מגיעים ל-Juneau, תוכלו גם לבקר במבשלה.

נקודה חשובה נוספת היא הדלקת מדורה. כמעט בכל חנייה אפשר לעשות מדורה. הילדים, כידוע, חובבי אש ובמיוחד מרשמלו על האש. הדלקת מדורה למאותגרים כמוני, היא לא משימה פשוטה במדינה רטובה למדי כמו אלסקה. הצטיידנו בנוזל מדליק פחמים (לא הכי יעיל להדלקת מדורה אבל עושה אש גדולה וזה מרגיש טוב), וגפרורים עבים מיוחדים להדלקה. הם בוערים הרבה זמן ועושים עבודה לא רעה. הפריט הכי חשוב הוא…גרזן. חבילות העצים למדורה שרוכשים מכילות בולי עץ לא מספיק דקים וקשה להם לתפוש אש. גילינו במהרה שלפצח אותם זה ממש הכרחי. גרזן של 10$ עושה אחלה עבודה ואפילו סחבנו אותו חזרה לארץ.

לידע כללי אומר שלהדלקה הראשונית אתם צריכים זרדים דקים. ביערות אלסקה שאינם שמורות טבע (National Forests) מותר לאסוף את מה שעל הריצפה וגם את הזרדים הממש תחתונים בעץ ניתן לתלוש (הם בדרך כלל לא ירוקים ויבשים אפילו בימים גשומים). בנוסף, יש קליפות עצים שניתן לקלף אותן. הן ממש מתנהגות כמו נייר, ומשמשות כמדליק ראשוני פופולרי. העץ מצמיח את הקליפה מחדש.

דבר חשוב אחרון – ישנה מסורת בלתי כתובה של העברת ציוד שלא השתמשתם בו לתיירים אחרים שבדיוק מתחילים את חופשתם. זה קורה בחניון חברת ההשכרה כשאתם מקבלים את הקראוון. אנחנו שמענו דפיקה בדלת וילדה חמודה שאלה אם אנחנו רק מתחילים את החופשה. היא נתנה לנו שני מיכלים של ספריי נגד דובים (על כך בהמשך) וחשוב מכך את ה-Milepost. אנחנו העברנו הלאה המון ציוד מזון שנותר לנו, עצים למדורה שלא הספקנו לשרוף, את שני ספרי הקופונים שלמרות שניצלנו מהם לא מעט, הכילו עדין המון קופונים שווים וכמובן את ספריי הדובים וה-Milepost  שקיבלנו.

ה-Milepost הוא ללא עוררין המדריך החשוב ביותר לטיול באלסקה. בזמן ההכנות יצא לי לבדוק גירסא אלקטרונית שלו שהורדתי. הספר נראה לי קשה להתמצאות ולא ברור בכלל. החלטתי שלא שווה לי להשקיע 30 דולר ברכישתו. מקסימום נישתמש בעותק הדיגיטלי שלי. ובכן, טעות גדולה. הספר הזה שימושי בצורה בלתי רגילה. כשאתם נמצאים בשטח, על הכבישים, המדריך הזה הופך פתאום מובן להדהים ומקור אינפורמציה אינסופי. השימוש בו פשוט מאד ואין לו שום ערך בתור קובץ על המחשב. פותחים אותו כל הזמן וגם את הזמן ב…שרותים מנצלים ללימוד חומר חיוני. קיבלנו את הספר חדש ומנצנץ והעברנו אותו הלאה מרופט, מקומט מרוב שימוש וגם חסר כמה דפים שגל תלש להנאתו. שווה לבדוק גם בחברת ההשכרה אם אין עותקים שאנשים השאירו בסוף הטיול ובמקרה הכי גרוע – שלמו 30 דולר על עותק חדש. לא תיצטערו. אנחנו מצאנו בו גם קופון שך 20$ לשימוש בחנות מחנאות גדולה. היות ותיכננו להצטייד באוהל משפחתי עם החזרה לישראל, זה היה שימושי במיוחד.

ה-Milepost האלסקי על אחד מסמלי התעשייה המוכרים שלנו. אכן, גאווה ישראלית

מכונה מופלאה

Great Alaskan Holidays. ממש אהבנו אותם! כל מילה כאן היא אמת לאמיתה

להתרגל לקראוון לא לוקח הרבה זמן. לא אומר שהנהיגה הופכת חוויה מהנה אבל קשיי ההתחלה נעלמים מהר ולומדים לחיות עם הסירבול והכבדות. באותה מהירות גם מתאהבים במכונה המופלאה הזאת. זה קרה לכולנו. המכונה הזאת מתוכננת כל כך נהדר כדי להיות בית, גם לתקופות לא קצרות. כל כך הרבה מחשבה ואבולוציה נראים בכל פינה וזה בהחלט מורגש והופך את השהות למהנה במיוחד. זה מעין קמפינג משודרג מאד. לא מתאים לכל אחד, אבל מי שמתחבר – החיבור הוא מופלא.

מה יש שם? ארונות לרוב לאיחסון כל דבר, מטבח מצוייד עם כיריים תנור אפייה (פועל על גז), מיקרו וכמובן מקרר מצויין. אמבטיה שבהחלט מספיקה לאנשים קטנים (כמונו). אני למשל לא התקלחתי ולו פעם אחת מחוץ לקראוון. התאים לי בול. טלביזיה עם DVD (בחניונים פרטיים תוכלו להתחבר לכבלים אם תירצו), הכולל גם חיבור חיצוני ל-USB. מערכת סטריאו עם רמקולים מכובדים שמאפשרת מוסיקה משובחת בכל החלל בזמן נסיעה (חיבור ישיר למכשירי Apple או סתם התחברות עם כבר Aux רגיל).

הילדים אהבו בטירוף את השינה למעלה, מעל מושב הנהג. הם גם בילו שם לרוב בהשתוללות ומשחקים. פינת הישיבה במטבח שירתה אותנו לרוב הארוחות וגולת הכותרת בקראוונים של Great Alaskan היא החלל הניפתח בלחיצת כפתור המרחיב את שטח הישיבה בצורה שמרגישה מאד משמעותית. כיף גדול.

מכונה מופלאה. מאורגנת בצורה מצוינת

בכלל, Great Alaskan היא כמעט ללא עוררין החברה המובילה באלסקה להשכרת קראוונים. זה אמנם לא מדעי, אבל מתחושה ומראה עיניים, אתם קולטים שהקראוונים שלהם נמצאים בכל פינה ברחבי המדינה הענקית הזאת, הרבה יותר מכל חברה אחרת. ולא בכדי. הקראוון  שקיבלנו היה מצוחצח ונקי והרגיש מאד חדש. הכל עבד בצורה טובה ולא היתה לנו ולו תקלה אחת במשך כל הטיול. יש מספר חירום אליו אפשר להתקשר 24 שעות במידה וחס וחלילה יש בעייה אבל לשימחתנו לא ניזקקנו לו. החלק המבאס שקראנו עליו בהכנה לטיול, שהוא ניקוי הקראוון לפני ההחזרה, נחסך מכם, היות והוא כלול במחיר ההשכרה כאן. לנו זה היה מאד משמעותי כי עם 3 ילדים במשך 3 שבועות וערימות הברחשים והיתושים שניטבחים על קידמת הרכב בנסיעה, החזרת המצב לקדמותו בסוף הטיול נראתה משימה מחרידה. כמובן שניקינו, טיטאנו ואירגנו ככל יכולתנו אבל אתם יודעים שלא יחפשו אתכם בפינה ואכן כך היה.

בנוסף, עלויות המצעים הנוספים נמוכות למדי (שילמנו 19$ לסט הכולל כרית שני סדינים ושתי שמיכות) וזה חוסך את הצורך לרכוש אותם בוול מארט ולהיפטר מהם בסוף הטיול. בתקופת ההכנות הצלחנו גם לזכות בשובר של 100$ להצטיידות. זה אמנם לא כולל מצעים אבל לקחנו המון עצים למדורה (אפשר לקנות בכל פינה גם ככה), מנגל נייד על גז שהיה להיט מטורף וחוסך התעסקות מעצבנת עם פחמים, טוסטר פרוסות (מצויין לחובבי הז'אנר) וכיסאות מתקפלים (שימושיים בחניונים לא מסודרים).

ל-Great Alaskan יש הצעה נחמדה המאפשרת לכם לבלות את הלילה הראשון שלכם באלסקה בקראוון אצלם בחניון, כאילו היה זה בית מלון. זה חוסך את ההתניידות משדה התעופה פעמיים ואירגון המזוודות במלון ואחר כך מחדש בקראוון. כמובן שזה לא חינם – מדובר בעלות לילה נוסף בקראוון השווה פחות או יותר ללילה במלון זול באנקורג'. אני ממליץ לוותר – אחרי בילוי של מעל 24 שעות בדרכים אין כמו מיטת מלון מפנקת ואמבטיה גדולה ונוחה. במיוחד עם נושא הקראוון חדש לכם. תשאירו את לימוד הקראוון וההתעסקות עם המיכשור שלו ליום המחרת – עדין עייפים אבל יותר רעננים. גם מבחינת מיקום, Great Alaskan לא נמצאים מאד קרוב למקומות אכילה (תצטרכו ללכת ברגל) ובכלל מיקום משרדי החברה לא ממש אידאלי לבילוי לילה ראשון באלסקה.

עוד כמה דגשים חשובים – המכונה שותה דלק ללא מעצורים. משהו כמו ליטר ל4-5 ק"מ. הדלק אמנם זול יחסית לישראל אבל בסופו של דבר על פני כ-2000 מייל שעשינו הוצאנו כ-1000$ ואולי יותר על דלק.

הטיפ הכי חשוב כנראה מהבלוג של דוד פרנקל היה הכלים החד פעמיים. אנחנו עשינו לא מעט חניות ללא חיבורים וצריכת המים בסיטואציות האלה היא משמעותית. גם ככה יש כלים גדולים וסירים לשטוף, אז השימוש בכלים חד פעמיים לאכילה הוא אולי לא הכי ידידותי לסביבה, אבל בסיטואציה של הקראוון זה ממש חיוני.

לסיום – לא, הקראוון לא דורש התעסקות מסובכת מדי וכל נושא הריקון והמילוי הוא פשוט למדי והופך לרוטינה קצרה מדי יום או יומיים. כל השאר, כמו בבית. כשיש ילדים העבודה רבה יותר אבל בסך הכל הקראוון מקל מאד על הטיול ולא מכביד עליו. שרותים ומקרר צמודים הם נכס, במיוחד שמדובר בילדים קטנים ומבוגרים רעבים. רק לא לשכוח להביא או לקנות זוג כפפות גומי לטיפול בביוב ואתם מסודרים.

הלילה הראשון עבר בשלום. חניון ראשון באנקורג'

מתחילים

על ההתרגשות של הנחיתה ואחריה כבר כתבתי. עוד כמה מילים לסיכום המלון. Ramada Downtown באנקורג' הוא אחלה מלון. הזמנו גם אותו המון זמן מראש ככה שהמחיר היה מאד סביר ובהחלט קיבלנו תמורה לכספנו. צוות אדיב שכיוון אותנו למקומות שחיפשנו, השאטל חינם יוצא גם באמצע הלילה אל השדה ובזמן (כולם נותנים את זה אבל עליהם אני יכול להעיד). המלון לא מאד קרוב לשדה התעופה אבל התנועה באנקורג' נוחה למדי, למרות שיש בה רגעים עמוסים. היתרון הגדול שלו הוא הקירבה למרכז העיר – ביום האחרון בו היינו נטולי רכב היה נוח מאד לתור את מרכז אנקורג' ברגל בלי בעייה. יש בסביבה גם קניון 5^th Avenue Mall (ה-Apple Store יושב שם וגם חנות של AT&T לרכישת סים מקומי). את עיקר הקניות כדאי יותר לעשות במרכזי הקניות הגדולים הפזורים לאורך ה-Seward Highway ולשם כך נידרש רכב.

לאחר לילה של שינה טרופה וארוחת בוקר משובחת להדהים יצאנו במונית עמוסה עם כל מטלטלינו הרבים ל-Great Alaskan Holidays. מה שהם קוראים ה"איפוס", ניקבע לנו ל-10:30.

לא כל כך הרבה ציוד. עוד היה מקום למלא מלמעלה

האיפוס כולל צפייה בסרט של כחצי שעה שנותן תמונה מלאה על תיפעול הקראוון. אפשר לומר שבסיום הסרט רצינו רק לברר איפה חותמים וויתור כי את הסרט אפשר לסכם במילה אחת: "Damage". הסרט מציג את שלל האפשרויות לגרום נזק לקראוון (ויש הרבה כאלה) מכל זווית אפשרית ומזהיר את הצופה מפניהן חזור והזהר. על כל נזק, מאיימים הקריינים הרהוטים, תשלמו! אלא אם כמובן תרכשו את ההרחבה המורחבת לביטוח שתחסוך מכם את ההשתתפות העצמית המנופחת (1500$). היות אנחנו מצויידים בשני גורמי נזק פוטנציאליים אדירים (בן 10 חודשים, לועס הכל ובן 7 אנרגטי במיוחד שבועט תדיר לכל עבר) מצב היה בהחלט מדאיג.

מעבר לזה, כמות הפרטים המוצגים בפניכם בסרט היא עצומה. למי שזו לא הפעם הראשונה בקראוון צפוי עומס מידע אדיר להתמודד עימו. אנחנו גילינו במהרה שחצי ממה שהוצג בסרט נישכח. למזלנו, כל אחד שכח חצי אחר כך שיחד התמונה היתה עדין שלמה. למשל – אני זכרתי איך מרוקנים את הביוב, אבל לא זכרתי איפה אמור להימצא הצינור שמרוקנים איתו את הביוב. את זה דווקא חדוה זכרה, אבל היא לא ממש ידעה מה עושים עם הצינור הכחול (ובמהרה גם המסריח) הזה.

הרגעים האחרונים של סדר וניקיון בקראוון עד ההחזרה

מיד לאחר מכן עברנו לקבלת הקראוון. הצטיידנו מבעוד מועד ברשימה המפורטת של דוד פרנקל, המאלצת אתכם לעבור על כל פיפס בקראוון ולוודא את תקינותו. החברה מבחינתה עשתה את שלה עם הסרט וזורקים אתכם ישר למים הקרים של הקראוון. כל מידע נוסף שתירצו תצטרכו לשאול בצורה ספציפית. הבחורה הצעירה שזימנו לתחקיר מקיף על כל מה ששכחנו היתה מאד נחמדה אבל הסתבר שבשאלות הקשות יש לה מנטרה שאומרת משהו כמו "לא תידרכו אותי על הדבר הזה אז אני לא יודעת לענות"…היות ורוב השאלות שלנו היו קשות, היא נאלצה לזמן את ה-Tech guy שיפתור את החידות המורכבות כמו "איך לעזאזל מדליקים את התנור?" או  "למה לא יוצאים מים מידית הטוש במקלחת?".

אחרי כמה שעות מתישות של בדיקות מצד אחד וחפירות מצד שני ("יאללה אבא בוא ניסע כבר"), יצאנו לדרך. מה אומר, הנהיגה הראשונה במפלצת הזאת, קראוון של 27 פיט, קצת מאיימת. הכלי זז בכבדות, התמרונים קשים, הברקסים לא משהו (ההמלצה היא לשמור מרחק פי 3 ממה שאתם רגילים) וברברס אתם חייבים תמיד הכוונה מאחור כי הראות בעייתית. אחרי נסיעה איטית שלוותה בכמה וכמה דפיקות לב מואצות ונימשכה…כמה מאות מטרים, הגענו לוול מארט להצטיידות.

הבית שלנו ל-3 השבועות הבאים.

מה יש לה?

מה יש בה? באמת כל כך מיוחדת? יוצאת דופן?

השאלות האלה רדפו אותי 3 שבועות. האם אני סתם משכנע את עצמי שיש כאן משהו אחר? מה שונה כאן באלסקה בהשוואה לאירופה, למשל?

זה לא רק הנופים. הנופים מהממים בכל כך הרבה מקומות. אירופה אולי יותר יפה אפילו, יותר מצוירת, יותר גלויה, יותר מעודנת. כמו כלום.

אין לי תשובה מנצחת. ההרגשה היא הקובעת בסופו של דבר והיא מורכבת מאוסף נקודות סובייקטיבי.

מה יש בה? כל כך הרבה צבעים. כל כך הרבה יופי

הדרך. נסענו לקצה העולם. מעל 24 שעות בדרכים. הראש עובר מסע יוצא דופן שכבר בדרך מכניס אותך למוד אחר לחלוטין ממה שאתה רגיל.

הפראיות. המדינה הענקית הזאת, הגדולה פי 2 מהבאה אחריה בגודל באמריקה (טקסס), כמעט ואינה מיושבת. פחות ממיליון איש על שטח שהוא אולי כמעט פי 80 בגודלו ממדינת ישראל. אינספור נקודות בלתי נגישות, שטחים עצומים שלא נגעו בהם, לא סללו אותם, לא פיתחו אותם. ילידים ומקומיים שעדין מתקיימים בצורה הבסיסית ביותר, מציד. לא כי בא להם – זו הדרך הפשוטה ביותר וההגיונית ביותר עבורם.

חיות הבר – זה לא ספארי. לא תיתקלו בעדרים של חיות שיקפצו עליכם כל שנייה על הכבישים. אבל הן שם. אתה מודע בכל רגע לקיומן המוחשי מאד של חיות הבר. המתח התמידי של מפגש שיכול להתרחש בכל רגע אופף אותך כל הזמן. אם אתה גם צמא למפגשים האלה אתה מוצא את עצמך מוציא אינסוף אנרגיות בסריקה תמידית של צידי הדרך. זה משתלם. המפגשים נוצרים והם הופכים להיילייט אמיתי. ביבשה, בים וגם באוויר.

המרחבים – בעונה העמוסה ביותר, בחודשי הקיץ, לא פעם ולא פעמיים תימצאו את עצמכם נוסעים על הכבישים הראשיים באלסקה (ואין הרבה כאלה) די לבד. אף רכב לא יופיע במראה מאחוריכים הרבה זמן. לא תיתקלו בתורים מייאשים, סביר להניח שלרוב לא תהיה לכם בעייה למצוא מקום לינה. חוויה אדירה ליסוע בעונת השיא ולהרגיש קצת בודד בשטח.

הבדידות – כשאתה מחוץ לאחת הערים אתה מרגיש שיש לך הרבה ספייס. נראה שמי שבא לאלסקה לא מחפש את החברה אלא רוצה בעיקר להיות עם עצמו, עם משפחתו, עם הטבע. בישובים בקושי רואים את הבתים. הרחובות נמצאים במרחקים של מאות מטרים זה מזה ומובילים לתוך "הסבך", דרכי עפר שאתה מניח שבקצה שלהם יושבים הבתים, איפושהו. רק תיבות הדואר על הכביש הראשי מרמזות על זה. כבישים הנמצאים עשרות מייל ויותר ממרכזי אספקה סבירים, שלאורכם מתגוררים תושבים "בלתי נראים" המקיפים את עצמם בשלטי אזהרה נגד חדירה לפרטיות. ברור שכל יציאה שלהם לציביליזציה כלשהיא כרוכה במסע ארוך ושעות של נסיעה לפעמים.

הניגוד המוחלט הזה בין המקום הכל כך פראי הזה לבין העובדה שבסופו של דבר אתה באמריקה הגדולה והנוחה שיש בה הכל, מסחרר ומבלבל כל הזמן.

במהלך ההכנות קראתי כמה וכמה "התבכיינויות" על אלסקה. היום זה משהו שמעלה לי חיוך. אנחנו נועדנו לאלסקה וידענו את זה מהתחלה. זה היה כמו מפגש בין חברים ותיקים שמעולם לא ניפגשו. יחד עם זה אין ספק שמזג האוויר הוא מרכיב משמעותי בחוויה. בשלושה שבועות חווינו יומיים רצופים של גשם בלתי פוסק ומעבר לזה שמש, חמימות או סתם עננים, טיפטופים וקרירות נעימה. גם בשיא הגשם והערפילים לא הפסקנו לחייך. כל מזג אוויר הביא איתו מראה חדש ויפה. מצד שני אם יורד גשם שבוע שלם אולי מגיע הרגע שאתה הופך מתוסכל ועוין קצת. לנו היה מזל ויחד עם זה הסקרנות לראות את הסתו, האביב, וכן, גם את החורף המאיים – מלווה אותנו כל הזמן.

כבר מתגעגעים. כל היופי הזה.

אפילוג במקום פרולוג

בעלייה למטוס שהחזיר אותנו מאנקורג' לסיאטל עברתי על כותרות המקומון האלסקי:

הראשית הכילה הודעה דרמטית על תחילת עבודות להגדלת מספר מקומות החניה בראש השביל (trail head) העמוס ביותר באזור אנקורג'. גם אחרי ההרחבה עדין יחסרו שם מקומות חנייה נוכח הביקוש העצום.

כותרת משנית אך לא פחות חשובה סיפרה על 20 לוויתני בלוגה שנילכדו במפרץ הצר ליד אנקורג', ה-Turnagain Arm, עם בוא השפל. הלוויתנים הנמצאים בסכנת הכחדה ניתקעו במים הרדודים ללא יכולת לשחות. הידיעה הסתיימה באנחת רווחה שנבעה מהעובדה שהלוויתנים הלבנים המדהימים האלה שרדו עד בוא הגאות והצליחו לחזור לים הפתוח ללא ניפגעים לכוחותינו.

ג'ון, בחור צעיר, חייכן ואדיב מקליפורניה, חי כבר 3 שנים באנקורג'. הוא נהג השאטל שלקח אותנו מחברת השכרת הקראוונים לשדה התעופה. שאלתי אותו את השאלה הבנאלית, שלי עצמי יש הרבה תשובות עליה, "מה הביא אותך לאלסקה?". התשובה הפשוטה שלו היא כנראה הטובה ביותר שאפשר לנסח בשתי מילים: "The Outdoors", הוא אמר, וכל מילה נוספת מיותרת.

הוספתי ושאלתי אותו אם אנקורג' מייצגת משהו אמיתי מאלסקה וגם את התשובה לשאלה הזאת ידעתי, "לא ממש". "אז למה לגור כאן?" – "כי היא נותנת את הגישה הנוחה ביותר לאלסקה האמיתית".

האם זאת התאהבות חולפת שתתמוסס בשיגרה היומיומית אליה חזרנו? יכול להיות, אבל בינתיים אלסקה נוצקה אצלינו עמוק בלב. היא היתה כל מה שציפינו ממנה והרבה יותר. בשלושה שבועות תרנו אותה עד כמה שיכולנו. למדנו אינסוף דברים חדשים, שוחחנו עם תיירים ומקומיים, לא הפסקנו להתבונן ולספוג. כל מה שניבנה בחודשים ארוכים של תכנון וחלומות התפוצץ לניצוצות של מציאות נהדרת. זו היתה באמת חוויה של משפחתיות, טבע, בעלי חיים, תרבות וחופש. פסק זמן מהחיים. התאהבנו.

Turnagain arm. חלום של מקום. אבל כל אלסקה היא כזאת