אהוד אלחנתי קרא לקראוון שלהם ברל'ה. באמת שם מתבקש וגם כינוי חמוד ביותר. הוא ואישתו טיילו בקיץ 2011 באלסקה. הבלוג שלו נחמד, יותר מדי תמונות לטעמי וקצת פחות מדי מילים. בכל זאת אמור להיות בלוג. עברו במקומות הרגילים וכמה קצת פחות רגילים אולי. מה שאהבתי שם ומתגלה בין השורות המעטות זה את היחס העמוק והקשר שנוצר בין אהוד לאלסקה. שוב מתגלה כאן ההילה הבלתי מוסברת שיש למקום הזה, הייחודיות שלו אולי בכל העולם כמקום פראי שהוא גם ידידותי במידה רבה למטייל (יחסית). הניסיון להסביר את הייחודיות הזאת נראה כמעסיק את אהוד לא מעט. מעין חיפוש מתמיד של תשובות לשאלה "למה אלסקה?". בשורה התחתונה אני מרגיש שיש לו ראייה קצת דומה לשלי – מעין תחושה שאלסקה נכנסת איפושהו מתחת לעור.
הפוסט הכי יפה בבלוג הוא דווקא זה שלא עוסק בשום מקום ספציפי אלא פשוט מנסה לתת תשובה דרך עיניים של מקומיים שונים שניתקלו בהם במהלך הדרך – מה הקסם שמחזיק או מושך אותם לחיות באלסקה. כאמור שאלת השאלות.
אהוד אלחנתי ואישתו דבורה עם הברל'ה שלהם
המסע לצפון הרחוק 