רוני מוקסמת כשהספרות הדיגיטליות בשעון מתייצבות באחידות על סיפרה אחת מסויימת. בנסיעות אנחנו מזכירים לה שעוד X דקות השעה תהיה 3:33 או 5:55, הבנתם כבר. רוני מתרכזת בשעון ומחייכת את החיוך הקטן שלה למראה הפלא.
ב-27 לפברואר בחצות התחלף השעון הביולוגי שלי ונעמד באחידות על ארבע ארבע. זה היה רגע שנמשך 24 שעות ועוד לא ממש החלטתי אם הוא נחשב לפלא, אם הוא משמח. מה שבטוח הוא שהחלטתי שיהיו ביום הזה כמה דברים משמחים. בפועל, סוף השבוע שקדם לו היה גם הוא משובץ כמה ארועים מתוקים. כל אחד מהם שווה פוסט בפני עצמו, אבל למי יש זמן? אז נקרא לזה סוף שבוע יומולדת ונחגוג כמה רגעים מתוקים עם עוד שנה שהועמסה על העגלה.
ביער הגשם המכושף
בשישי, דניאל השאיל לי את הסינגל ספיד שלו. kona unit. הייתי כבר סקרן לראות מה זה הטרנד השועט הזה, הבועט הזה. רכיבה ללא הילוכים ובמקרה הזה גם ללא בולמים. על גלגלים גדולים של 29".
יצאתי לי לבד ליער בן שמן. יום שהפך די מהר לסגרירי. בניגוד גמור לימים אחרונים חמימים ושמשיים, היער מרגיש ממש כמו יער גשם. לח, נוטף, בוצי והגשם הבריטי שהחל מטפטף באפרוריות הפך את כל זה לסיטואציה קסומה, מכושפת כמעט ומאד מאד יפה. החורף פורח בעוצמה צבעונית של אדום, צהוב וכמו תמיד מתחת לאורנים, מרבדים רכים וורודים של רקפות שאי אפשר להזיז מהם את העיניים. הסינגל ספיד קשה. מאד קשה. פתאום חסר לי כל כך השיכוך דווקא בעליות הטכניות. הביטחון הזה שהאופניים משדרים בטיפוס על מדרגות סלע עומד עכשיו בסימן שאלה. והאוויר שבמילא מאד חסר לי, נגמר מהר מאד. אז מצאתי את עצמי הולך לא מעט, מחזיר את הנשימה אבל מנצל את זה להתבוננות, צילום וסתם מנוחה. דווקא בירידות חוסר השיכוך לא הפריע אבל לקראת הסיום כבר כאבו לי פרקי הידיים וגם הגב התחתון הרג אותי מהדיווש בעמידה או מה שזה לא יהיה. חוויה מיוחדת ואם יסתדר אולי גם אאמץ אותה בעצמי. ברור לגמרי שבלי רצף של רכיבות אי אפשר להגיע למיומנות אבל זה נראה כמו אחלה דרך לשדרג את הכושר. מה שכן, ברור לגמרי שגלגלים גדולים הם יתרון גדול במינימליזם הזה ועוזרים מאד לצלוח את המכשולים.
(עוד) רגע של מנוחה
בשבת יצאנו סוף סוף אני ותום למרוץ אבן יהודה. 2 ק"מ של ריצה אליהם התאמנו בשבועיים האחרונים. מרוץ כזה הוא חוויה. חגיגה של ספורט בבוקר. ים של אנשים יוצא לדרך. האתגר היה להביא את תום לאימונים. לא היה לי מאד ברור איך הוא יתמודד עם ריצה יחסית ארוכה לספרינטים שהוא רגיל ואוהב לעשות. באימונים הבנתי שהוא מסוגל אבל קשה היה להבין את הקצב שלו. הוא ממהר, מאיט כמעט לעצירה, מדבר ומקשקש בסיפורים חמודים. במרוץ הוא היה פתאום אחר. לא הוציא מילה, היה מרוכז, שמר על קצב די קבוע. זה היה קצב שלא הייתי בטוח שיעמוד בו בכלל. נראה היה שכל אחד שעובר אותו מטריף לו את המוח וחששתי מזה שינסה להשיג את כולם וישפך. בפועל, היחיד שהגיע לא מספיק מוכן זה היה כנראה אני. היה לי קשה לעמוד בקצב שלו, יכול להיות שסתם דירבנתי אותו להאיט ללא צורך. הוא נתן פיניש יפה ועשה זמן נהדר של 12:40. הוא אמר שלא כאב לו כלום ולא היה לו קשה. היה לי ממש כיף איתו. ידעתי שהוא יהיה מאד שמח בחולצה ובמדליה שלו. אני מאד גאה בו. מקווה שהוא יוכל גם לשמר את זה.
על קו הזינוק. עם אריאל שהצטרף אלינו לריצה
זכינו! בחוויה נהדרת. וגם במדליה על ההשתתפות.
שבת בעצם לא ניגמרה בזה ואת פינת הבישול השבועית שלי ושל רוני יישמנו במאפינס בננה עם שוקולד צ'יפס. כרגיל, כיף מאד להכין איתה דברים ויחד נילחמנו בבלילה שנזלה לה מתוך המנג'טים ויצרה כל מני מאפינס שטוחים וגולשים. פעם הבאה נשתמש גם בתבנית שקעים כמו שצריך.
רגע לפני שהבלילה פוגשת את המנג'טים
והיה גם את יום ההולדת עצמו. ברגע האחרון החלטתי לעשות שני דברים שאני נורא אוהב. בבוקר רציתי לצאת לרכיבה לבד בסינגל עדולם שהוא מקום שאין כמוהו בעונה הזאת. גן עדן, קנבס צבעוני, ארץ עוץ. איכשהו רוני מרקוביץ' הצטרף אלי לחצי יום של דיווש מענג ורגוע. היתה חברה מצוינת. הצלחתי איכשהו להתברבר אבל כל מטר על הסינגל היה תענוג. חגגנו בתה ועוגיות טירמיסו מופלאות.
איזה כיף שרוני בא. יצאה לי תמונה נהדרת. וגם חברה מצויינת עם הרבה "סיפורים ארוכים"
חזרתי הביתה מורעב כדי לארגן פיקניק משפחתי קצר ביער בן שמן. תוך שלושה ימים הוא הפך מיער גשם לח לאחו טבול שמש ונוצץ. הרקפות עדין היו שם. אכלנו לנו "מטעמים" שליקטנו מגריל 443, קטפנו זוטא לתה ושיחקנו מחבואים. להיות עם המשפחה זה הדבר שאני הכי אוהב. אחלה יום הולדת.
המסע לצפון הרחוק 