יש לכם כבר את הקראוון ביד, אלסקה האמיתית סוף סוף במרחק נגיעה ובמקום לצאת אל המרחבים המדהימים אתם נאלצים לעצור להצטיידות באחת ממפלצות הצרכנות האמריקאיות. אנחנו בחרנו בוול מארט, הקרוב לחברת ההשכרה.
זו אמנם תזכורת מעניינת אחרי איזה 12 שנה שלא הייתי באמריקה, לראות שוב את אפשרויות הרכישה הבלתי מוגבלות שיש בארץ הענקית הזאת אבל מהר מאד אני מגיע לאפיסת כוחות וכך היה בכל ביקור נוסף שעשינו בסופרמרקט להצטיידות המשך. הכי כדאי לבוא עם רשימה מאורגנת מראש, אבל גם זה לא ממש יקל. מול כל מצרך אתם נאלצים להתמודד עם אינספור מותגים המציעים אותו, כאשר בניגוד לארץ, בה התרגלתם לצרוך דברים מאד ספציפיים, כאן אתם נידרשים להיכרות חדשה עם רוב המותגים ולהתלבטות האינסופית מה לבחור. עשרות סוגי עוגיות, רטבים לפסטה, בשרים ועד ועוד ועוד. כמעט כל מחירי המזון יקרים יותר מבישראל. משמעותית בדרך כלל. קחו בחשבון שכמעט כל דבר נידרש בהובלה יקרה מאד לאלסקה. מעט מאד דברים קיימים מקומית. למשל, במשך 3 שבועות לא ראינו שום שדה חקלאי, רק יערות הרריים ופה ושם מגרשי גולף. כל הירקות והפירות מגיעים מרחוק וזה מתבטא במחיר.
התעלומה האמיתית היא איך זה שבמדינה שחיים בה בסך הכל פחות ממיליון איש יש כמה וכמה מרכזי הצטיידות ענקיים שגדולים מכל מה שאנחנו מורגלים כאן בישראל. לא ברור איזה זה מסתדר כלכלית להחזיק את כל העסקים האלה, אבל אין שום בעייה להגיע לעיר קטנה ולמצוא וול מארט ענק אחד ומצידו השני של הכביש המתחרה Fred Meyer במרכז לא פחות גדול.
אין כמו להעביר את הנסיעה בקצת שינה טובה בשלל תנוחות
המלצה חשובה שקראנו היתה להשתמש במי שתייה מבקבוקים. פשוט, לא תמיד ברור מה עבר על מיכלי הקראוון ואיזה מים ניכנסו לשם, למרות האזהרות וההדגשים על מילוי מי שתייה בלבד. מה שכן, מי השתייה בברזים של אלסקה היו ממש בסדר מבחינתנו ולכן מלבד הצטיידות ראשונית בכמה בקבוקי גלון ובקבוקים קטנים לטיולים, הקפדנו למלא שוב ושוב את אותם הבקבוקים מהברזים הרגילים. סוג שתייה נוסף הוא כמובן הבירה של הערב. הקפידו לא לשתות בכלל קרוב לזמן נהיגה. האזהרות חמורות ואתם בטח לא רוצים לקלקל טיול ניפלא בהסתבכות עם רשויות החוק המקומיות. משקאות אלכוהולים נימכרים בניפרד בכל סופר במתחם המיועד רק לכך. אין כמו לשתות תמיד את הבירה המקומית. הבירה הנפוצה באלסקה היא של Alaskan. בירה בשלל סוגים בעלי שמות מפתים ותוויות צבעוניות. מאד מתאים להלך הרוח האלסקי לדעתי. אם אתם מגיעים ל-Juneau, תוכלו גם לבקר במבשלה.
נקודה חשובה נוספת היא הדלקת מדורה. כמעט בכל חנייה אפשר לעשות מדורה. הילדים, כידוע, חובבי אש ובמיוחד מרשמלו על האש. הדלקת מדורה למאותגרים כמוני, היא לא משימה פשוטה במדינה רטובה למדי כמו אלסקה. הצטיידנו בנוזל מדליק פחמים (לא הכי יעיל להדלקת מדורה אבל עושה אש גדולה וזה מרגיש טוב), וגפרורים עבים מיוחדים להדלקה. הם בוערים הרבה זמן ועושים עבודה לא רעה. הפריט הכי חשוב הוא…גרזן. חבילות העצים למדורה שרוכשים מכילות בולי עץ לא מספיק דקים וקשה להם לתפוש אש. גילינו במהרה שלפצח אותם זה ממש הכרחי. גרזן של 10$ עושה אחלה עבודה ואפילו סחבנו אותו חזרה לארץ.
לידע כללי אומר שלהדלקה הראשונית אתם צריכים זרדים דקים. ביערות אלסקה שאינם שמורות טבע (National Forests) מותר לאסוף את מה שעל הריצפה וגם את הזרדים הממש תחתונים בעץ ניתן לתלוש (הם בדרך כלל לא ירוקים ויבשים אפילו בימים גשומים). בנוסף, יש קליפות עצים שניתן לקלף אותן. הן ממש מתנהגות כמו נייר, ומשמשות כמדליק ראשוני פופולרי. העץ מצמיח את הקליפה מחדש.
דבר חשוב אחרון – ישנה מסורת בלתי כתובה של העברת ציוד שלא השתמשתם בו לתיירים אחרים שבדיוק מתחילים את חופשתם. זה קורה בחניון חברת ההשכרה כשאתם מקבלים את הקראוון. אנחנו שמענו דפיקה בדלת וילדה חמודה שאלה אם אנחנו רק מתחילים את החופשה. היא נתנה לנו שני מיכלים של ספריי נגד דובים (על כך בהמשך) וחשוב מכך את ה-Milepost. אנחנו העברנו הלאה המון ציוד מזון שנותר לנו, עצים למדורה שלא הספקנו לשרוף, את שני ספרי הקופונים שלמרות שניצלנו מהם לא מעט, הכילו עדין המון קופונים שווים וכמובן את ספריי הדובים וה-Milepost שקיבלנו.
ה-Milepost הוא ללא עוררין המדריך החשוב ביותר לטיול באלסקה. בזמן ההכנות יצא לי לבדוק גירסא אלקטרונית שלו שהורדתי. הספר נראה לי קשה להתמצאות ולא ברור בכלל. החלטתי שלא שווה לי להשקיע 30 דולר ברכישתו. מקסימום נישתמש בעותק הדיגיטלי שלי. ובכן, טעות גדולה. הספר הזה שימושי בצורה בלתי רגילה. כשאתם נמצאים בשטח, על הכבישים, המדריך הזה הופך פתאום מובן להדהים ומקור אינפורמציה אינסופי. השימוש בו פשוט מאד ואין לו שום ערך בתור קובץ על המחשב. פותחים אותו כל הזמן וגם את הזמן ב…שרותים מנצלים ללימוד חומר חיוני. קיבלנו את הספר חדש ומנצנץ והעברנו אותו הלאה מרופט, מקומט מרוב שימוש וגם חסר כמה דפים שגל תלש להנאתו. שווה לבדוק גם בחברת ההשכרה אם אין עותקים שאנשים השאירו בסוף הטיול ובמקרה הכי גרוע – שלמו 30 דולר על עותק חדש. לא תיצטערו. אנחנו מצאנו בו גם קופון שך 20$ לשימוש בחנות מחנאות גדולה. היות ותיכננו להצטייד באוהל משפחתי עם החזרה לישראל, זה היה שימושי במיוחד.
ה-Milepost האלסקי על אחד מסמלי התעשייה המוכרים שלנו. אכן, גאווה ישראלית
המסע לצפון הרחוק 